הגרסה הפופולארית לגבי מקור הצ'י-גונג (לעיתים נהגה בעברית כ-צ'י-קונג) גורסת כי אומנות זו הינה בת אלפי שנים. זאת ועוד, יש המספרים כי היא הומצאה ושוכללה על-ידי קיסרים ומיסטיקנים מיתולוגיים בהרי סין אפופי הערפל והמסתורין. עם זאת, המחקר ההיסטורי לגבי הצ'י-גונג מגלה כי אומנות זו צעירה בהרבה משמקובל לחשוב. מפתיע עוד יותר לגלות שהמפלגה הקומוניסטית הסינית היא זו שהמציאה, פיתחה ואף הפיצה לעולם אומנות זאת.
אך רגע. עדויות ארכיאולוגיות מהמאה השנייה לפנה"ס מעידות שכבר אז תורגלו בסין תנועות הדומות לאלו שאנו מכירים כיום ממסורות הצ'י-גונג השונות. לכן, מה פירוש המפלגה הקומוניסטית המציאה את הצ'י-גונג? בסדרת פוסטים חדשה, אבאר את ההבדל בין תרגולי הצ'י-גונג המודרניים ובין שלל תרגילי טיפוח הגוף המסורתיים בסין הקיסרית ואאיר מקצת מהרגעים החשובים בהיסטוריה של הצ'י-גונג, משנות הארבעים של המאה ה-20 ועד היום. היום נעסוק ברגע הלידה של האומנות.
*
בשנות הארבעים של המאה ה-20, ליו גוויי-ג'ן 劉貴珍 (1920-1988), חייל צעיר ששירת כפקיד בצבא השחרור העממי של המפלגה הקומוניסטית, סבל ממגוון בעיות רפואיות, בראשן אולקוס ונדודי שינה, אשר מיררו את חייו, הפכו אותו לתשוש מבחינה גופנית והקשו עליו בתפקידו כחייל. המפלגה הקומוניסטית, הגוף הפוליטי שהיה אמון על שלומו ורווחתו כאדם וכחייל, התקשתה לספק עבורו פתרון רפואי הולם. זאת, מכיוון שבשנות הארבעים סין סבלה ממערכת בריאות חלשה שבקושי תפקדה. כך למשל, בכל סין היו 12,000 רופאים שעברו הכשרה מקצועית ברפואה מערבית, כלומר: רופא אחד על כל 26,000 אנשים. זאת ועוד, רוב הרופאים חיו בערים ולא הציעו שירותי רפואה מתקדמת בכפרים.
מותש ממחלתו, בשנת 1947 עזב ליו את המפקדה וחזר אל מקום הולדתו. שם, הוא פגש בקרוב משפחה שעבד כמרפא מקומי, דור שישי לשיטה אזוטרית בשם "תרגול הטיפוח הפנימי" (neiyang gong 內養功), אשר שורשיה, כך מספרים, מגיעים עד אמצע המאה ה-17. על-פי דיווחו של ליו, בחלוף 102 ימי תרגול, האולקוס נרפא לגמרי ומצבו הרפואי הוטב משמעותית. ליו שב חיש קל לעבודתו במפלגה ודיווח לממונים עליו על הבראתו הפלאית. ממוניו התפעלו מהשיפור בבריאותו ושלחו אותו חזרה אל המרפא המקומי במטרה לחקור את השיטה ולהפיצה בקרב חברי המפלגה.
במקביל, המפלגה הקימה צוותי מחקר רפואיים בבתי חולים שמטרתם הייתה לאסוף מקרב העם מגוון תרגילי תנועה ונשימה, לפרק אותם מהמרכיבים הדתיים ולפתחם כתרגילי בריאות. צוותי המחקר שמרו על המכניקה של התרגילים הישנים, אך שינו לגמרי את המעטפת שלהם. הם הדגישו את הערך הרפואי-בריאותי והשתיקו מטרות כגון הגעה לאלמוות, הארה דתית, הגנה מפני שדים ועוד. צוותי המחקר פיתחו שלושה סוגי תרגולים עיקריים:
1) תרגולי נשימה בשכיבה וישיבה
2) שיטת נשימה לחיזוק הגוף שהתבצעה בישיבת לוטוס
3) תרגולי נשימה ומסאג' עצמי שנועדו לטיפוח הבריאות
לאחר פיתוחן של מספר סדרות תנועה ותרגילי נשימה, החוקרים חיפשו שם כללי שיאגד את מגוון התרגילים. בין השמות שעלו היו "תרפיה רוחנית," "תרפיה פסיכולוגית," ו-"תרפיה במנטרות." בסופו של דבר, השם שבחרו היה מונח חדש שכמעט שלא הופיע באף אחד מהטקסטים העתיקים של טיפוח הגוף: "צ'י גונג". כיאה למונח חדש, ממציאו נדרשו להסביר אותו למאזינים. ליו הסביר ש"צ'י" פירושו נשימה ו"גונג" פירושו עבודה המשכית שעיקרה הסדרת הנשימה והתנוחה.
ב-3 במרץ 1949, מספר חודשים לפני שמאו דזה-דונג הכריז על הקמתה של הרפובליקה העממית של סין בכיכר טיאן-אן-מן, נערכה פגישה מפלגתית רשמית בדרום חהביי, במהלכה הוכרז כי "צ'י גונג" הוא השם הרשמי למגוון תרגילי הבריאות החדשים. בתחילה, המפלגה הפיצה את התרגול בקרב חבריה, אולם בהדרגה הוא התפשט אל האוכלוסייה הכללית.
מהקמתה של סין ועד היום יחסה של המפלגה אל השיטה אותה המציאה ראה עליות ומורדות. התרגול דוכא בעת מהפכת התרבות, הפך לטרנד לאומי בשנות השמונים והתשעים, ודוכא שנית ב-1999 כחלק מקמפיין מפלגתי שכוון, בראש ובראשונה, נגד מתרגלי פאלון-גונג, אך גם נגד שיטות ומורים נוספים שצברו כוח ושהרימו את הראש יותר ממה שהמפלגה מוכנה הייתה לסבול. בשני העשורים האחרונים, המפלגה הגבירה את שליטתה בפיתוח, תרגול והפצת הצ'י-גונג, באמצעות הקמת מוסדות וארגונים רגולטוריים.
לסיכום, הייתה זו המפלגה הקומוניסטית הסינית שלקחה תרגולים גופניים עתיקים, אשר תורגלו בתוך מסורות דתיות, הפכה אותם לכלי מודרני לאימון וריפוי הגוף, העניקה להם שם חדש והניחה אותם במרכזו של מרחב בריאות הציבור. במאמרים הבאים נבחן לעומק כיצד התפתח הצ'י-גונג ב-70 השנה האחרונות, תוך שנתמקד במספר צמתים מהותיים אשר היכרותם תתרום רבות לכל מי שמתרגל או מבקש להבין כיצד אנו מתרגלים את מה שאנו מתרגלים.
*
למידע נוסף, ראו את ספרו המרתק של דייוויד פאלמר:
Qigong Fever: Body, Science and Utopia in China (New York: Columbia University Press, 2007).
*
גרסה ראשונית של מאמר זה הופיעה לכבוד שבוע הטאי-ג'י בקבוצת הפייסבוק 'להבין את סין' של יובל וינרב (כאן).
