*   *   *   *   *

אחת מצורות התרגול הפופולאריות ביותר בצ'י-גונג נקראת "משחק חמש החיות" 五禽戏 (וו צ'ין שי), והיא מתורגלת בסין ובמערב, כולל בישראל. בסדרה זו, המתרגל מגלם את העגור, הדב, הצבי, הקוף והטיגריס, כדי לחזק את גופו ולטפח תכונות אופי שונות המייחדות כל חיה וחיה.  כיום, בסין ובעולם, קיימות מספר גרסאות למשחק חמש החיות. להלן פירוט קצר על המשמעות הסמלית ומטרות התרגול של כל חיה, על-פי אחת משיטות החלוקה המקובלות.

עגור

בתרבות הסינית, העגור הוא אחד הסמלים המרכזיים לאריכות ימים, חוכמה והרמוניה. באומנות סינית, לעיתים קרובות נמצא את העגור לצד עץ אורן או סלע גדול, אשר גם הם מסמלים אריכות ימים. כאשר מעניקים במתנה ציור עם שני עגורים עפים מעל השמש, יש בכך כוונה שמקבל או מקבלת הציור ימריאו לשחקים.

התיאוריה שמאחורי הצ'י-גונג קושרת את העגור עם מספר אלמנטים בקוסמוס ובגוף האדם. בקוסמוס, העגור קשור לשמיים ולעונת הקיץ, בה אנרגית היאנג בעולם נמצאת בשיאה. בגוף האדם, תרגוליו קשורים ללב ולמערכת השרירים. תרגולי העגור מבקשים לשפר את איכות הנשימה של המתרגלים,  ומעוף העגור ועמידתו האצילית הביאו מתרגלים לקשור בין דמותו ובין איכות של קלילות.

שלא כמו האדם, הנע לרוב בין קטבים של מנוחה ודריכות (מערכת העצבים הסימפטית והפרא-סימפטית), העגור מסוגל לשמור על הרפיה עמוקה ודריכות בעת ובעונה אחת. כך הוא עומד באצילות עד שברגע בו הוא רואה דג השוחה לפניו במים הוא יצלול ובאבחה אחת יצוד את הדג. לכן, תרגולי העגור לרוב מתחילים בעמידה זקופה, כאשר הקרסוליים נוגעים אלו באלו והעיניים מביטות אל המרחק. בכך אנו מנסים לגלם בגופנו את יכולתו של העגור לעמוד בנינוחות, לעיתים אך ורק על רגל אחת דקיקה במיוחד.

תרגולי העגור מזמינים אותנו לפתח איכויות של קלילות ולחוש את יכולתנו לעוף אל על. בנוסף, תרגולים אלו עוזרים לנו לווסת את חום גופנו בחודשי הקיץ החמים. תרגולי העגור מבוצעים באיטיות יחסית, כמעין מדיטציה בתנועה. על-פי הסינים, תרגול העגור תומך בהרפיה נכונה של הגוף ושל התודעה, משפר את שיווי המשקל, מחזק את הלב והריאות ומרפא דלקות וזיהומים בגוף.

דב

הדב הוא חיה גדולה וחזקה. התרבות הסינית הקלאסית ייחסה לדוב אנרגיה גברית, וכאשר למשל אישה בהריון חולמת על דוב היו שאמרו כי זה סימן מטרים לבן זכר. בפנג-שוויי, כוחו ואומץ ליבו של הדב הביאו את הסינים להציב ייצוגים אומנותיים של דובים בכניסה לבתיהם, מתוך תקווה שדמותו ואיכויותיו יגנו על מבצרם.

גופו המאסיבי של הדוב הוביל לכך שדמותו נקשרה עם איכות של קרקוע. במהלך התרגול, אנחנו מזמינים את הצ'י בגופנו לשקוע מטה אל מרכז הגוף ומזמינים את הרגליים להכות שורשים אל תוך האדמה. באמצעות הכוונה אנו יוצרים בגוף תחושה של יציבות וכבדות. חו יאו-ג'ן (1897-1973), מומחה לרפואה סינית, אומנויות לחימה וצ'י-גונג, אמר שעל אף הכבדות אליה אנו מכוונים בתרגולי הדוב, התנועה שלנו צריכה להיות קלילה וזורמת כאילו אין בגופנו עצמות כלל ועיקר. כמו הדב, שנע בכבדות אך יכול לדלוק במהירות אחרי טרף, כך מבחוץ אנו נראים כבדים וכמעט מגושמים, אך מבפנים אנו קלילים ומהירים.

רוב תרגולי הדוב נעשים בעמידות רוכב, תנוחה בה אנו עומדים בפיסוק רחב ברגליים ויורדים מעט מטה עם האגן. על נשים בהריון או במחזור להימנע מפיסוק רחב מדי או מכריעה עמוקה. כמו כן, כאשר הגוף חווה עייפות גדולה או כשיש רצון לתרגל בעת מחלה, ניתן לעמוד בעמידה צרה המפעילה פחות מאמץ על הרגליים. בדומה לתרגול העגור, העיניים מביטות הרחק לפנים ועל הצ'י לשקוע לאזור הטבור, אל הדאן-טייאן התחתון. תרגילי דוב רבים מערבים פיתול של עמוד השדרה, אשר נועדו לשחרר לחץ מן הגב התחתון ומאזור הכליות. כיאה לתרגול הקשור בחורף, תנועות הדוב השונות עוזרות לשמור על חום הגוף בתנאי סביבה קרים.

התיאוריה שמאחורי הצ'י-גונג קושרת את הדוב עם מספר אלמנטים בקוסמוס ובגוף האדם. בקוסמוס, הדוב קשור לאדמה ולעונת החורף, אשר בה אנרגית היין בעולם נמצאת בשיאה. בגוף האדם, תרגוליו קשורים לכליות ולגב התחתון. כוחו של הדוב ונטייתו לשמר אנרגיה באמצעות שנת חורף הביאו מתרגלים לטעון כי באמצעות גילום הדוב בגופנו אנו יכולים להשפיע לטובה על יכולתנו להתמקד ולהוציא דברים לפועל, וכן כי הם מחזקים את יציבותנו.

קוף

בדמיון הסיני, הקופים שמופיעים לעיתים קרובות הם המקוק והגיבונים, שניהם קופים קטנים יחסית הנמצאים בעיקר באזורי מרכז ודרום סין. לקופים שמור מקום של כבוד בתרבות הסינית, אפילו אם לעיתים, בגלל עזות מצחם ושובבותם, מדובר בכבוד מפוקפק. בדרום סין, למשל, ישנן מספר קבוצות מיעוטים הטוענות כי הן צאצאיהן של נשים שנחטפו על-ידי קופים אשר הזדווגו עמן והולידו תינוקות אדם.

הקוף המפורסם ביותר בהיסטוריה הסינית הוא סון וו-קונג, הידוע גם בכינויו מלך הקופים או פשוט קוף, ואשר סיפורו מובא בפרוטרוט ברומן 'המסע למערב' שנכתב בשלהי המאה ה-16. ברומן זה, קוף מתחיל כיצור חצוף, שובב וחסר אחריות אשר הצליח לקנות את מקומו בבירוקרטיה השמיימית, אך לא הצליח לכבוש את אופיו ומרד נגד השמיים. הבודהא שאקימוני, אשר היה מודע למגבלות האישיות של קוף, סייע לו בדרכים שונות לטפח מוסר ואחריות, ושלח אותו להגן על הנזיר הסיני שואן-דזאנג בעת מסעו להודו שנועד להביא סוטרות בודהיסטיות מהודו לסין.

בתרבות הסינית, הקוף מייצג זריזות מחשבתית ותנועתית, אשר מאפשרת לקופים ללמוד מיומנויות חדשות במהירות, אך גם לפתור בעיות בעזרת חשיבה מקורית. עם זאת, הקוף מאופיין גם בתזזיתיות מחשבתית וגופנית, בעקבותיה החלו הסינים לקרוא לתודעה חסרת המנוחה כ"תודעת הקוף," דימוי המצביע על נטייתה של התודעה לקפוץ מעניין לעניין באופן בלתי נשלט. תרגולי הקוף בצ'י-גונג מכוונים להשקטת התודעה על-ידי שימוש באיכויות של כוונה ורצון.

התיאוריה שמאחורי הצ'י-גונג קושרת את הקוף עם מספר אלמנטים בקוסמוס ובגוף האדם. בקוסמוס, הצבי קשור בעולמם של בני-האדם והוא קשור לעונת הקיץ המאוחר, בה אנרגיות היין והיאנג בעולם מגיעות לאיזון יחסי. בגוף האדם, תרגוליו קשורים לחיזוק הטחול והמפרקים השונים. התרגול מבקש להביא אותנו למצב של פתיחות מנטלית וריגשית, ולשפר את הזריזות והחיוניות התנועתית שלנו.

צבי

בדומה לעגור, גם הצבי מסמן בסין אריכות ימים, ולעיתים קרובות ניתן למצוא אותו בפולקלור הסיני עומד לצד שוואו-לאו 壽老, אל אריכות הימים. לעיתים מסופר שהצבי מסייע לאל למצוא את הצמחים המיוחדים באמצעותם ניתן להגיע לאל-מוות. עמידתו המרשימה של הצבי באחו קושרת אותו לאיכות של אלגנטיות וליכולת לפתח השקפה רחבה ומיושבת על העולם.

התיאוריה שמאחורי הצ'י-גונג קושרת את הצבי עם מספר אלמנטים בקוסמוס ובגוף האדם. בקוסמוס, הצבי קשור ברוח (spirit) ובעונת האביב, אשר בה אנרגית היאנג בעולם מתחילה לעלות. בגוף האדם, תרגוליו קשורים לחיזוק הכבד והרגעה של המיינד. החן אותו מקרין הצבי הביא מתרגלים לטעון כי באמצעות גילומו בגופנו אנו יכולים לטפח את סבלנותנו ולשפר את יכולתנו לשים לב לפרטים הקטנים במציאות חיינו. באמצעות תרגולי הצבי, אנו יכולים לטפח בגופנו איכויות של אלגנטיות וחיוניות.

בשונה מתרגולי העגור, הדוב, הקוף והטיגריס, בתרגולי הצבי אנו מגלמים בגופנו הן את הצבי ואת את הצְבִיָּה. הן תרגול הזכר והן תרגול הנקבה מבקשים לטפח בנו איכויות של גמישות, כוח וחינניות.

טיגריס

הטיגריס בסין הוא מלך החיות. בסין הקיסרית הטיגריס סימן אומץ וגבורה ויש שהאמינו כי הוא מסוגל לגרש שדים. מסיבה זו, אנשים רבים תלו תמונה של טיגריס בכניסה לביתם והכינו כובעי טיגריס לילדיהם.

תרגולי הטיגריס מדגישים את כפות הידיים והזרועות ומבקשים לחזק אותן. בנוסף, התרגול מסייע למערכת הנשימה בגופנו ובמיוחד הוא מחזק את הריאות. בעת התרגול, מבחוץ אנו מבקשים לגלם את איכויותיו של הטיגריס על-ידי דמיון גופו החזק ויכולתו לנוע במהירות גבוהה. לעיתים, כדי להתחבר לאיכויות אלו, עוזר לשמור על עיניים חדות ומעט רושפות, אך מבפנים לכוון לרכות בשרירים ובכוונה.

התיאוריה שמאחורי הצ'י-גונג קושרת את הטיגירס עם מספר אלמנטים בקוסמוס ובגוף האדם. בקוסמוס, הטיגריס קשור בגוף האדם ובעונת הסתיו, בה אנרגית היין בעולם מתחילה לעלות. בגוף האדם, תרגוליו קשורים לחיזוק הריאות ותרגוליו, כך אומרים, משפיעים לטובה על הגוף בכללותו. באמצעות תרגולים אלו ניתן להרחיב את המודעות ולחזק משמעותית את הגוף ואת הרצון.