אחת הסיבות הפופולאריות שמובילות אנשים לתרגל אומנויות לחימה סיניות היא ההבטחה לבריאות טובה יותר. אם רק נלמד להניע את הצ'י בגופנו באופן מיטבי, נפנים מספר עקרונות תנועה ונשמור על תרגול יומי, איכות חיינו תשתפר פלאים. אולם עיון בטקסטים מסין הקיסרית מראה כי רובם המוחלט דנים בלחימה לשם הצלחה בשדה הקרב ובשאר היתקלויות אלימות.
למעשה, רק בראשית המאה העשרים החלה תנועה של מורים שטענו שתרגולי לחימה אלימים יכולים לשמש כתרגילים לטיפוח בריאות הגוף והתודעה. הסיבות שהובילו אותם להמציא מחדש את אומנויות הלחימה כאומנויות בריאות רבות ומורכבות ואדון בהן במאמר נפרד, אך בינתיים, הנה תרגום לטקסט מ-1936 בו מורה בשם צ'ן וויי-מינג 陳微明 (1881-1958) ניסה לשכנע את קהל הקוראים בתועלות הבריאותיות של תרגול הטאי-ג'י.
צ'ן וויי-מינג היה מתלמידו הבכירים לטאי-ג'י צ'ואן של יאנג צ'נג-פו (1883-1936) ומאוחר יותר הפך לאחד המורים המפורסמים והמשפיעים ביותר בתקופה הרפובליקאית (1912-1949). כילד למשפחה מלומדת, צ'ן התכוננן לבחינות הקיסריות. בשנת 1902 הוא עבר את הבחינות המחוזיות ומאוחר יותר שירת במשרד ההיסטוריה של הצ'ינג אשר בבייג'ינג. בדומה לאינטלקטואלים רבים בני זמנו, צ'ן עמד בצומת שבין מסורת למודרנה. מחד, הוא למד קליגרפיה ואומנויות לחימה, אך מאידך הוא דחף את בנו ללמוד רפואה מערבית, אנגלית וחשבונאות.
הקטע המצורף פורסם באסופת המאמרים הטאי-ג'י האמיתי (太極正宗), אשר נערכה על-ידי וו ג'ה-צ'ינג 吳志清 ופורסמה לראשונה בשנת 1936. בקטע זה, צ'ן טוען כי תרגול הטאי-ג'י צ'ואן יכול להביא תועלות בריאותיות רבות למתרגלים.
מר צ'ן וויי-מינג דן בניסיונו מהוראת הטאי-ג'י צ'ואן
לפני כחמש שנים ייסדתי את אגודת "השגת הרכות" ומאז אני מלמד טאי-ג'י צ'ואן. יותר מאלף אנשים הצטרפו לאגודה. שבעים עד שמונים אחוז מתוכם הצטרפו מכיוון שגופם היה חולה. אויה, המחלות שלנו הסינים כל-כך רבות. על-פי הניסיון אותו רכשתי בחמש שנות הוראה, מצאתי שבאופן כללי, גופם של החולים הולך ומתקשה, בעוד גופם של הבריאים הולך ומתרכך. יותר מכך, אלו שאופיים שליו נוטים להיות [בעלי גוף] רך, בעוד [שגופם של] העקשנים נוטה להיות קשה והם גם כועסים בקלות.
לאו דזה אמר: "הרכות שייכת לחיים, הנוקשות שייכת למוות." חישבו על עצים למשל. כאשר ענפיהם רכים קשה לשוברם והם וודאי ילבלבו. אך אם ענפיהם יבשים, מספיק סיבוב קל אחד והם מיד ישברו. ליבם ירקיב וימות. כולם יודעים שכך הוא הדבר, אך מדוע יש כאלו החושבים שבני האדם שונים מעצים?
גופו של תינוק הוא רך. כוח החיים שלו טהור ובאמצעותו גופו נבנה ומתחזק. בהדרגה, גופו יהפוך נוקשה וככל שיזדקן הוא יהפוך יותר ויותר חסר תחושה. זוהי התנועה ההדרגתית מהחיים למוות.
ב'דיון על אודות הטאי-ג'ו צ'ואן' נכתב: "הסטייה הקלה ביותר מהמטרה יכולה להוביל לפספוס של כ-500 קילומטר." אם תנוחות האימון אינן מדויקות אזי תוצאות האימון יגיעו רק כעבור זמן רב. באשר לשיטות ההוראה של מבוגרים וצעירים, חולים ובריאים: על המורה לבחון את גילם וגופם כדי להנחות אותם בצורה מיטבית בהתאם למצבם. כדי לגרום לתלמידים להתעניין בתרגול ולא לחוות אותו כסבל, עלינו למשוך אותם בעדינות אל דרך הבריאות. רק כך יתרונות התרגול יוכלו להתבטא.
קחו לדוגמה את מר גו שנג-וו, שנשאר בבית בגלל מחלה של צ'י הכבד. מר גו התפרץ בזעם למשמע כל מילה שלא במקומה. הוא תרגל טאי ג'י-צ'ואן מעט יותר משנה, ומזגו התאזן. אנשי ביתו כולם שמו לב להבדל זה.
לאחרונה הייתה גם את העלמה שו סו-מיי, אשר בעקבות מחלה בקיבה לא הצליחה לאכול ולשתות. היא תרגלה טאי-ג'י צ'ואן במשך חודשיים ומיד הצליחה לעכל אוכל.
בעזרת תרגול טאי-ג'י צ'ואן האדם יכול לשנות לטובה את אופיו, לחזק את גופו ולשפר את בריאותו. אלו הן תועלות התרגול. הלוואי ששאר אחיי הסינים יתרגלו טאי-ג'י גם בזמן שהם בריאים, ולא יאפשרו לגופם להידבק במחלות חמורות להן אפילו רופאים ותרופות לא יוכלו יעזרו. כאשר אנשים פונים לתרגול ה-טאי-ג'י כשגופם חולה מדי ומחלתם נמצאת במצב מתקדם, כבר קשה להפיק את כל תועלות התרגול.
